התוודות: מעולם לא הצלחתי להשתמש במקלות אהבה באופן שהביא אותי לסיפוק אמיתי. אני משתמש במונח “בהצלחה” כי אכן יש לי את המקלות האלה, אך מעולם לא חוויתי שמחה או חוויות נעימות איתם.
זה קל לכתוב על צעצועי מין שאני אוהבת – כמו דילדו מזכוכית, מרגיעים, דחפני אחיזה, או פריטים אחרים. זה הרבה יותר מאתגר לכתוב על דברים שגורמים לי לתסכול או לשנאה, כי זה פשוט לא מרגיש סקסי במיוחד. אך הסיפור של המקלות האהבה הללו הוא הסיפור הכי “פסח” שיש לי, אז תתכוננו ונתחיל: תביאו שקית של ביצים קטנות ושמעו על כישלונותיי בתחום הצעצועים המיניים.
מה זה בדיוק מקל אהבה?
זהו איבר קטן, בצורת ביצה, שנמצא בדרך כלל במשקל ובגודל של אבן, שנכנסת לנרתיק. בדרך כלל מגיעים בזוגות – כאשר המטרה היא להעניק לגוף גירוי מענג במקביל לחיזוק שרירי הנרתיק. המקלות הללו מיועדים לא רק להנאה מינית אלא גם לחיזוק שרירי האיבר המין הנשי, כך שניתן לדמות את השימוש בהם כמעין אימון חיזוק תוך כדי פעולה נעימה.
אם תרצו דוגמה, רוב המקלות שברשותי הפסקו באופן רשמי לייצר, אך תארו לעצמכם ביצה מעוצבת, אך לא עגולה, עם עיצוב קלאסי של ביצה – זו תהיה דוגמא טובה יותר של מנגנון השימוש.
איך משתמשים במקלות אהבה?
התהליך פשוט לכאורה: מניחים איתו את המקל הראשון בנרתיק, כאשר הקצה המחודד כלפי מעלה. אחר כך, מחדירים את המקל השני באופן דומה. לאחר מכן, ניתן לעשות מגוון פעילויות – כמו גירוי עצמי, הליכה ברחבי הבית, רכיבה על אופניים, או אפילו נסיעה באוטובוס אל עבר יעד מוכר, תוך הבעות פנים שימנעו מאנשים זרים לשבת לצידך. האפשרויות אינסופיות, והן משתנות לפי ההעדפות והיצירתיות של המשתמשת.
הפעם הראשונה שהשתמשתי במקלות אהבה
לפני שנים רכשתי זוג מהמילוי הקטן הזה, בעיקר מתוך סקרנות. חשבתי שזה מעניין לנסות חומרים חדשים כמו אבן, יחד עם האתגר של לקרוב את השרירים ולחנוק משהו פנימה לתוך הגוף שלי תוך כדי תנועה. היו תקופות שחשבתי שהניסיון להביס את המכשיר הזה יצליח – אך המציאות הייתה שונה לגמרי.
באותו רגע, כשהכנתי את המקל הראשון, פתאום התנהלתי בפאניקה עצומה – תחושת אימה שונה מזו שהייתה לפני כן, וחשש שהמקל פשוט לא יוכל להשתחרר. זה גרם לי להתפרק, ולחפש בכל הקיט מגירה, תוך שאני מנסה לחלץ אותו מהנרתיק כאילו זה איזה פיס ארנבי שברח. הגוף שלי היה נתון במתח, והפחד שחוזר על עצמו היה עצום – איך מוודאים שהמקלות לא נתקעו שם לנצח? איך אני יודעת שהם לא שקעו פנימה, עברו את הצוואר של הרחם והגיעו לרחם? יש רגעים שאתה פשוט מרגישה את הלב יוצא מהחזה.
הדנה עם המקלות: ניסיונות חוזרים
אני לא האדם שייתן לתסכול לעצור אותו. אם לא הצלחת הפעם – תקשיב, תתן לעצמך זמן, תתעודד, ונסה שוב בעוד כמה שנים כשהזיכרון ירד קצת, והעיקול יהיה פחות חזק. אז הלכתי ושדרגתי את המקלות המוכספים, וקניתי זוג טוב יותר עם תכנונים גדולים בראש – אולי אלבש אותם לעבודה, לנסיעות, או לפני סשן של עינוג עצמי עם דוקסי, כי חשבתי שאולי הם יוסיפו טעם חדש לחוויה שלי.
- ניסיון לראות אם אוכל לחוש באורגזמה תוך רכיבה באוטובוס
- שימוש במהלך יחסי מין אנאליים, כדי לבדוק אם בן זוגי יוכל להרגיש אותם על אורכו (ורמתי, כי אין לי מושג אם זה בטוח או מתאים, אז תזהרו)
- שימוש בזמן עיסוי עצמי עם צעצוע כמו דוקסי, כי אני אוהבת את הזגוגית, והתפתחה אצלי סקרנות לגבי ההבדלים – אולי זה ייתן לי תחושת ריגוש חדשה
- ועוד כהנה תכנונים אחרים, ששיגעתי בראשי
אפשר לתאר את ההתרגשות שחשתי כשל ילד בן חמש שמצא ממתק בפינת הספה. חשבתי שהפעם אצליח, ושהחוויה תהיה שונה ומענגת. ואכן, הצלחתי להכניס לשני המקלות במיוחד את שניהם. אך כאן הסיפור מתחיל להתקלקל.
לאחר ההכנסה, המשכתי להסתובב בבית, לעשות קפיצות כוכב, להניע את האגן כמו שיקורה, ולמעשה לא הרגשתי דבר. זה סוג של חוויה שהיתה מזכירה לי את הפעם הראשונה שהצלחתי להשתמש בטמפון בלי כאב – באותה פעם, לאחר ניסיונות א-סימטריים, פתאום הגעתי למקומות נכונים, והשמים נפתחו בשריפות שירו מזמור של שבח על ההצלחה. אך ההבדל הוא שבטמפון אתה לא אמור להרגיש כלום – זה היפך המצב עם המקלות שמטרתם היא בדיוק להפוך אותך מודעת ללחות הפנימית הזאת.
בעוד שאני מנסה להבין אם הם במקום, מתפתח אצלי חשש חמור: “האם המקלות נפלו לי כל הדרך לתוך הרחם? האם הם כרגע שוכבים שם, מסתתרות כמו ביצי תינוקות סלעיות?” החשש הזה גורם לי לפאניקה גדולה. אני לא מרגישה אותם, ולכן אני לא יודעת אם הם שם או אולי תקועים עמוק בפנים, מחכים להתגלות.
אפשר היה להירגע ולבדוק שוב את ההוראות, אך הפחד והחרדה מנצחים. אז החלטתי לפעול – צעקתי בזעקה רמה, הורדתי את הבגדים, והתחלתי לחפש את המקלות באמצעות אצבעותיי, כאילו שמדובר בלוטו שצריך לחלץ ממנו את הזכייה.
זה לא היה מכובד, זה היה מביך, וזה לא הצליח – המקלות לא יצאו החוצה. הכאב, הלחץ והפחד רק הגבירו את המתח, וכל מה שיכולתי לעשות זה לנסות למצוא אותם בצורה יותר אקטיבית, תוך שאני מרימה את הרגליים ומפעילה לחצים עצומים על אזורי האגן, כאילו אני מנסה לפצח אגוזים עם פניי.
בסופו של דבר, לאחר מאמץ קיצוני, הצלחתי “להניח” את שתי המקלות על השטיח בחדר השינה. אני זוכרת שזה היה רגע של סיום ההמצאה והסיום של חווית הפסח שלי. חג שמח!
אם בא לכם להביע את ההערכה שלכם, אולי תרכשו צעצועי מין – אני כן מקבלת תמלוגים מאתרים שמוכרים את זה, ומה שהכי חשוב הוא שתהנו גם אתם, בדיוק כמו שאני לא תמיד נהנית מהצעצועים שלי.
