אני לא ממש חושבת שאהבתי להנות מזיון במקלחת, למרות שבעתיד אולי אספר על חווית הזיון הכי מוצלחת שהייתה לי במקלחת – רגע ארוך, מגרה ואיטי באופן מדויק, שבו כל תנועה הייתה כמו עונש, בלחיצה חזקה של מים שניתזים באופן מפתיע. התחושה המענגת, כמעט-שלא-משותפת-טביעה, כשפי או אף שלי נשפכים מתחת לקו המים, יוצרת חוויה שמכניסה אותי למצב של רגשות מוזרים ומורכבים.
היום, לעומת זאת, אני מותשת לגמרי. כל שאני רוצה זה לשכב במקלחת, להאזין לרדיו, להיסחף לתוך בועות חמות ומתמזגות עם האדים, בעודו יושב לידי, עם אצבעותיו בחיי ומעורר בי תשוקה.
זה בדיוק מה שעשינו פעם לפני כמה ימים.
ועכשיו, זה מה שהייתי רוצה לעשות כל יום.
עד שאמות או, יותר סביר, שאשתעמם מזה – כי אני כבר מאוד מיושנת ופסימית לחשוב שמשהו נמשך לנצח.
שלא ממש זיון במקלחת: אפילו טוב יותר
בימים אלו, אני חיה במצב תמידי של מצוקה או עייפות. והאמת, העייפות הזו דווקא עושה טוב – היא שונה מהמצב הרגיל שלי שבו אני מסתכלת בדריכות מסביב, כזאת שמנסה לזכור דברים ששכחתי, וקופצת לטרף אם מישהו נוגע בי באופן מפתיע. כשהאני בפאניקה, כל הנטיות שלי פתוחות ופעילות – מתיזות, חזקות, וכועסות, כשהתחתונים שלי משולבים הרחק מספיק כדי לאפשר לו להיכנס, ואני מזדחלת אחורה על הזין שלו כשאני עומדת על הספה. אהבה מיידית ומהירה שצריכה להתחיל, לקרות, ולגמרי לסיים במהירות. הרעיון של קיום סשן זיון במקלחת מלאה מרגיש יותר כמו סיוט מאשר חלום.
אבל כשהעייפות תופסת אותי, אני ממהרת להאט את הקצב. אני נרגעת כי אני חייבת. שוכבת במקלחת, מביטה בתקרה, סובבת לעצמי סיגריה, ומתרגעת מהתחושה.
רגליי פתוחות, כדי שיכול לבוא לידי אם הוא רוצה. כדי שיוכל לשבת, לדבר, לצחוק ולגעת בי כאוות נפשו.
הוא אוהב את הרכות של העור. הוא גם אוהב את הרטיבות. הבועות זה תוספת שמחה עבורו. הוא מתחבר לכל הסטריאוטיפים של זמן המקלחת – שדיים סבון ותמימות, והחום של המים שמוזרמים מהברז.
הוא אוהב לשבת לידי ולמשש את המים, להחדיר אצבעות בין הירכיים, ולחיבוק ולריכוך באמצעותן. הוא גם אוהב לשפוך שפע של מים חמים על הפטמות שלי, המקדימות עמידה, ומתנדנדות חזק מחוץ למים.
אני חשה את ההתרגשות של קרירות וחום, את הפטמות שמתקשות ומכאיבות באמבטיה הקרירה, בוערות מתוכה, כשהוא מרהט את הידיים החמות עליהם. רך, לח, מרגיע.
אני לוקחת עוד שאיפה מהסיגריה ומחליטה לסגור את עיניי.
אני מחזיקה את הנשימה כשידו הרטובה עובר על חזה שלי, אצבעות מתרטבות שזולגות על שפתיי ובדלי מים שנוזלים על סנטרי.
אני מחזיקה את הנשימה שוב כשידו מתקדמת לוריד למטה, ומרפה את היד על בטני ולחיי פי הטבעת.
הוא מחבק אותי בעדינות, מחזיק את ידו שם לזמן מה כדי ליהנות מהתחושה. אולי קצת יותר מדי זמן, כי אני מתחילה לזוז ולהודיע לו שיסיים במהרה.
אבל הוא לא עושה את זה.
כי אני עייפה.
אנחנו פשוט שוקעים בנינוחות.
כאשר אצבעותיו שותלות פנימה, אני נושפת החוצה את ריאותיי.
החום של המים, ההקלה של הרגיעה, ועובי אצבעותיו שנדחסות חזק וקצר – כל אלה משיקים לתחושת הרגשה מעוררת ומענגת. אני מחזיקה את עצמי ומנסה שלא להחריב את ההתרגשות, כשהאף שלי נוגע בפטמות, החום מבעבע מתוך המים, ואני בולעת את הגניחה ומבקשת ממנו להחדיר את אצבעותיו עמוק יותר.
אנחנו ממשיכים כך, שוב ושוב, עד שאני מתמכרת, מרימה את גופי מהמים והוא משפריץ עלי מים בזמן שמזיינ אותי באצבעותיו – חזק וטוב.
הזיון במקלחת, אחריו המין הקשה עם ידיו, הם הרגעים הקרובים ביותר שאני יכולה להגיע אליהם לחלוקה של מצב אוטומטי של כיבוי והפעלה מחדש.
