מקס שכב קשור לספסל הלקאה מיוחד
הוא כבר לא היה שמח שבשביל חברתו, לפני החתונה, הוא הסכים לעבור את ההליך, מה שנקרא משפט פמיניסטי. לאחרונה, כאשר הפמיניזם הפך לרעיון מכריע יותר ויותר של החברה המודרנית, בנות, לפני שהן מתחתנות, פשוט כפו על נבחריהן את השיטה הזו של הבאת בעלים עתידיים לצייתנות. כדי להוכיח את אהבתם, החבר ‘ ה צריכים ללכת על זה, אז מקס לא יכול היה לסרב לדיאנה.
כן, ואיך הוא יכול לסרב אם הילדה פשוט העמידה אותו מול העובדה, כשמייקל כורע לפניה. דירות דיסקרטיות כאלה הוקמו. אם דיאנה רצתה להודיע למקס משהו חשוב לך להורות לו על משהו, היא הקפידה להניח אותו על ברכיה. ואחרי שהפקודה של אידי הורתה, מקס היה אמור לנשק את רגלה של דיאנה. ולא משנה היכן זה קרה, אפילו ברחוב, אפילו בנוכחות אנשים אחרים מוכרים וזרים. עם זאת, בשל נטיות פמיניסטיות ברורות בחברה, התנהגות זו של זוגות צעירים אושרה לחלוטין. לא לעתים רחוקות ברחובות אפשר היה לראות בחורים כורעים ברך מול הבנות שלהם, או להבחין בסצינה כזו, כאשר גברת צעירה נחה בפארק על ספסל, והבחור שלה התכופף ומנשק את רגליה.
מקס אהב לנשק את רגליה של דיאנה, הוא עשה זאת לא רק בהוראה,אלא בכל הזדמנות. ומקס קם על ברכיו ברצון כשפגש את גברתו לעתיד. הוא לא היה צריך לפקפק בדיאנה כגברת אמיתית. הילדה הראתה מיד שהיא תהיה אחראית במערכת היחסים שלהם, ומייקל יצטרך לציית לה בכל דבר. עם זאת, מייקל לא תמיד הסכים עם דיאנה, הוא בהחלט לא התווכח, אבל עדיין התנגד אם ההחלטה של דיאנה לא הייתה מרוצה ממנו. לפעמים הוא אפילו עשה בדרכו שלו, לא כמו שהילדה אמרה לו. כשגילתה זאת, דיאנה קימטה את גבותיה והעמידה פנים שהיא נעלבת. מקס נאלץ לבקש סליחה, כמובן, על ברכיו.
מקסים, אתה חייב להיות שלי לגמרי! אם אמרתי לך לעשות משהו כמו שאמרתי, אתה לא צריך לעשות את זה בדרך שלך. אני לא אוהב את זה. עם זה אתה פוגע בי. מסתבר שאת רוצה להראות שאני טועה, או אפילו טיפשה. כלומר, אתה פוגע בכבוד הנשי שלי.
דיאנה, יקירתי. לא רציתי דירות דיסקרטיות בכלל…
אבל הוא רצה או לא רצה לברר במשפט. הם ישאלו אותך על הכל.
מותק, אני אענה על כל השאלות. אני אוהב אותך.…
אני יודע. אבל כמה אתה אוהב בית המשפט יראה. ואתה תצטער אם תגלה שאהבתך ונאמנותך אינן מספיקות. קחו בחשבון שהעונש יהיה חמור.
מותק, אני לא מוכן בשבילך.
בסדר. אני אגיד למושבעים להיות קרובים יותר איתך, ” אמרה דיאנה וצחקה. אבל ההצהרה הזו לא הייתה בדיחה.
וכך הגיעו דירות דיסקרטיות ובית משפט פמיניסטי
המושבעים הם ארבע החברות של דיאנה, השופטת היא אמה, המאשימה היא דודה צעירה של הילדה, וההגנה ניתנה למילנה-הילדה שיצאה בעבר עם מקס, אבל החבר שלה לא סידר אותה במשהו. עם זאת, מילנה הצהירה שהיא מכירה היטב את טבעו של מקס ולכן היא מתחייבת להגן עליו. מאחר שבמהלך בית המשפט הפמיניסטי, הוחלט לחקור את האיש הנאשם, הגברת הכינה מוטות, ומקסים עצמו הורה לשכב על הספסל ולחשוף את ישבנו.
העלילה התרחשה בבית הכפרי של הוריה של דיאנה. מקס התיישב בצייתנות על ספסל מכוסה עור מלאכותי שחור והרים את מכנסיו בביישנות. מקס, כמובן, כמו כל זכר בעולם הפמיניסטי החדש, נאלץ לסבול מכות של נשים. בילדותו, אמא שלו חטפה אותו, ואז, כשהוא נכנס לאוניברסיטה, הוא קיבל את הידע שלו עם חגורה על ידי גברת מורה. באוניברסיטה הוא הוקצף על ידי מורה לניהול, וכשהוא פגש את דיאנה, היא גם הענישה אותו כמה פעמים עם שוט מחנות סקס. אבל זה היה יותר משחק ארוטי. אבל מה שהיה לו עכשיו מקס לא ידע ולכן פחד. הוא היה בחור רגיל, לא סוטה, וכאב ההנאה לא גרם לו. העונש תמיד הוביל אותו לצייתנות. מפחד להיות שוב קצפת, הוא ציית לאמו, למורה, למורה, ועכשיו דיאנה בדיוק בגלל הפחד לקבל חם על הישבן הלבן שלו. למעשה, דירות דיסקרטיות חשדו כי על פי תוצאות המשפט הזה, הוא חייב להיות מוקצף, אבל לא חשבתי שזה יהיה לחתוך מיד, ממש במהלך החקירה.
אז המשפט התחיל. ההאשמה הייתה שלדעת התובע, כלומר דיאנה, מעריצה מאוהב, אך לא ללא תנאי. לכן הוא מרשה לעצמו להתנגד לפעמים ואפילו לעשות דברים בדרכו שלו. הוא לא היה קשוב מספיק לאינטרסים של הנערה, לא מקשיב לדעתה בנושאים שונים, ומעדיף באופן פלילי לקבל את שלו. מקס מתעניין מעט בחייה האישיים של דיאנה, במיוחד בעברה, ולא מפנק מספיק את ההתמכרויות והרצונות שלה. והכי חשוב, מעט כסף מוציא על מתנות, וזו כבר האשמה רצינית.
בית המשפט לנשים החל לפרק את כל הטענות הללו לפי סעיפים.
לינדה-דודתה של דיאנה לקחה מוט ארוך בידה.
תגיד למקס, איך תסביר שדיאנה מפקפקת באהבתך?
אני לא יודע, גברת לינדה, לא נתתי שום סיבה לפקפק.
איך אתה מעז לומר זאת כל כך יומרני!?
מוט מכל רחבי מאהו נחפר בישבן של מקסים. הבחור צרח מכאב.
סליחה, זה לא מה שהתכוונתי לומר.…
המוט שרף שוב את ישבנו.
סליחה.…
אני לא אסלח לדירות דיסקרטיות!
והמוט שוב שרק באוויר.
דבר על מהות השאלה!
כן, כן, זו אשמתי. לא נתתי לדיאנה מספיק סימני תשומת לב ואהבה. הייתה לה כל זכות לפקפק ברגשותיי, אבל זה לא, אני אוהב אותה יותר מחיי. אני משתחווה לפניה, אני מוכן לנשק את הדרך המאובקת בה היא הלכה…
זה נאמר היטב, אני אוהב את זה, ציינה השופטת-אמה של דיאנה.
כבודו, בבקשה? – המגן של מילאנו לקח את המילה.
השופט הנהן בראשה.
מילנה ניגשה למייקל, שרוע על הספסל, ומכל רחבי מאהו, היא כיסתה אותו במקל. הבחור ילל.
וואו! מילנה, אני מצטערת … על מה?
אני רק רוצה לשאול אותך שאלה. תגיד לי, מייק, כשהיינו חברים, למה לא נישקת את עקבותיי?
סלח למילאנו, אני אשם, לא חשבתי, לא ידעתי…
בדיוק. דיאנה היקרה, הנאשם שלי, לא סגדה לאף אישה בעבר כפי שהיא מוכנה לסגוד לך. אני צודקת, מייק?
כן, אני מוכן לסגוד לדיאנה בכל דרך אפשרית.…
לא הייתי מוכן. בן זונה! – ומילנה שוב כיסתה את האקסית שלה בכל כוחה.
אני לא בטוחה שמייק יכול להיות כנוע! – פתאום אמרה גב ‘ המאשימה. – אני רוצה לקרוא לעד.
השופט התיר וחברו של מקס וחברו לשעבר לכיתה ניקולה נכנסו ל” חדר הישיבות”.
על הברכיים! השופט אמר לו.
הבחור כרע בצייתנות לפני ” בג “ץ”.
נשבע לומר את האמת ורק את האמת.
“אני נשבע, גברתי השופטת,” אמר ניק בצייתנות.
מה עשית לפני שבועיים בערב השלישי? שאלה לינדה, בחור כורע ברך.
שתינו בירה, גב ‘ המאשימה — …
הנה! הם שתו בירה! וזה אחרי שדיאנה אסרה בקפדנות על מקס לשתות אלכוהול!
“זו הייתה בירה קלה, קלה…”
מה שהיה צריך להוכיח! הנאשם עצמו הודה שהוא שותה אלכוהול למרות האיסור של גברתו. יתר על כן, הוא העז לשער כי מכיוון שהבירה קלה, היא אינה אסורה. בכך העמיד את דעתו מעל לדעתה של דיאנה. איזו צייתנות יש? זה מהומה אמיתית! על זה אתה צריך ללכת בלי רחמים.
וגברת המאשימה, גברת לינדה הצעירה והרזה, התחילה לרפד את מקס במוט, שהיה חזק. הישבן של הבחור התחיל להיות מכוסה במהירות עם פסים אדומים של עקבות משימוש מוט גמיש. מקס לא יכול היה לסבול את זה ושאג. דמעות של ברד התגלגלו מעיניו. הוא התבייש וכואב.
אוי, אוי, סליחה, חס עליי, אני לא אהיה יותר.…
מה אתה לא?
אני לא שותה בירה… לעולם לא … אני מצטער.…
התשובה הזו מתאימה לי, השופטת עצרה בחינניות את ההצלפות.
ניק, כל הכבוד שסיפרת לי את זה בכנות. אתה יכול לנשק את הנעל שלי ולהיות חופשי, ” השופטת נתנה לניקולה לפרוש.
הבחור על ארבע זחל לכיסא השופט והתכופף ונישק לה נעל שחורה קפדנית.
“הייתי רוצה לדבר שוב להגנתו של מקס,” הרימה מילאן את קולה.
בבקשה, מילנה, דבר! – השופט אישר.
מייק, אתה לא צריך לשתות עם חברים או חברות, אבל בנוכחות גברתו, אתה יכול לתת לו לשתות מנעל הנשים. זה מה שעשיתי איתו בעבר. אני חושב שבחתונה, מקס פשוט חייב לשתות שמפניה מהנעל הלבנה של גברת הכלה שלו. אתה מסכים, מקסים?
כן … זה רעיון טוב. אם דיאנה תאשר אני מוכן…
ראה, מקס מחכה לאישור ארוסתו. זה מדבר לטובתו, ” חייכה מילאנו.
כן, אבל מה זאת אומרת הוא מוכן? כאילו משהו אומר את נכונותו. אם דיאנה מצווה, הוא חייב למלא את כל הוראותיה, ללא קשר למוכנות שלו. ואז, שתיית שמפניה מהנעל שלך היא המאה שעברה. עכשיו זה יותר רלוונטי לקחת את מקלחת הזהב האהוב עליך. גבירותיי, את מסכימה? – פנה לחבר המושבעים לינדה והבנות על פי זאקווילי בתגובה.
אני חושב שחמש ורדים יספיקו כדי שמקס יבין: בחתונה הוא יצטרך לשתות את מקלחת הזהב של אשתו לעתיד.
ואכן, חמשת הוורדים החמים שכנעו את הנאשם בצורך בטקס חתונה של קבלת גשם זהוב מהכלה המתוקה.
מקסים הואשם בכך שהוא לא מתעניין בחייה האישיים של דיאנה, ואני מסכימה עם זה. מייק הוא האיש האחרון שמגלה על בגידותיו של נשותיו. אבל אני חושב שזה לא תכונה רעה עבור בן זוג נאמן?
גברתי המגינה טועה. בעל אוהב אמיתי צריך לדעת עם מי אשתו מבלה. לָדַעַת וגאה בכך שאשתו פופולרית. תגיד למקס, כמה גברים היו לדיאנה לפניך?
גב ‘ המאשימה, אני לא בטוח, אני חושב עשר…
זו לא תשובה נכונה. שלושים ושלוש. ואף אחד מהם לא זכה לכבוד להיחשב כארוסה. רק אתה קיבלת את הזכות הזו. אתה גאה?! – לינדה טיפלה בחוקר.
גברת לינדה … גאה מאוד.
אז למה לא גילית אם יש לך סיבה להיות גאה או לא?
או אולי רצית שדיאנה תהיה בתולה?
לא! לא, לא בשום אופן. אני לא ראוי ללא רבב, או ליתר דיוק, זה כבוד לנשק את שפתי של דיאנה בידיעה שהיא אישה …
טוב אמר, אני מאשר! – השופט שוב העריך את זיכויו של מקס.
אתה חושב שדיאנה תהיה במערכת יחסים עם גברים אחרים אחרי החתונה? לינדה המשיכה בחקירתה.
אני חושב שכן. בכל מקרה, היא יכולה לעשות את זה. היא חופשית במעשיה. אם דיאנה תחליט לעשות כיף, אני רק אהיה אסיר תודה לה על כך-מנסה להיות כמה שיותר קוקולדי, ענה מקס.
איך זה?
אני הולך להשתחוות אליה ולנשק את הרגליים.
זה מובן. וללקק? ללקק אותה אחרי המאהב שלה?
כמובן, גברתי השופטת. זו חובתו הישירה של הבעל, ” כלל מקס את הקוקולד הפנימי שוב.
בעל נבגד, התכוונת לומר?
כן, גברתי המאשימה. כך בדיוק, חובתו של בעל קרנן.
