מאמרים קשורים
| תמונות |
שלח כתבה לחבר| תאריך: 28.02.09 | ||||
|
נהוג להתייחס לגבהים שמעל 2,500-3,000 מטר, כבעלי משמעות מבחינת הסיכון לפתח תופעות גופניות ורפואיות הקשורות לחשיפה לגובה.
הבעיה נוצרת כיוון שעם העלייה לגובה יורד לחץ האוויר. כתוצאה מהירידה בלחץ האוויר, יורד גם הלחץ החלקי של החמצן ולכן פוחתת כמות החמצן הנשאף לריאות בכל נשימה, וכמות החמצן המפעפע למחזור הדם.
לצורך ההדגמה: בגובה של 3,500 מטר מעל פני הים, לחץ האוויר הוא בערך שני שלישים מהלחץ בגובה פני הים. בגובה 5,000 מטר, הלחץ קרוב למחצית. הירידה בלחץ לא אחידה לחלוטין, ותלויה בגורמים נוספים כמו קרבה לים, לחות יחסית, ייעור, קו רוחב ועוד.
מתמודדים עם הגובה
החשיפה לגובה חדש, מעוררת מספר תגובות פיזיולוגיות, המאפשרות לגוף להמשיך לתפקד ולפעול בתנאי הסביבה החדשים. ככל שעולים גבוה יותר דרושה הסתגלות ברמה גבוהה יותר.
ההתאמה למצב החדש מכונה "התאקלמות" והיא מתרחשת במספר צורות ובמשכי זמן שונים. לדוגמא: האצה של קצב הנשימה (חלה באופן מיידי), יצור כדוריות דם אדומות, ועלייה ברמת ההמוגלובין, לצורך שיפור ביכולת נשיאת החמצן לאברי הגוף (מופיעים תוך כשבועיים), ושינוי ביחס בין שומן לשריר בגוף (מתחיל לקרות לאחר תקופות ממושכות יותר). כלומר, חלק חשוב מתהליכי ההסתגלות, לא חל מיידית ונדרשים זמן וחשיפה הדרגתית לצורך התאקלמות לגובה.
למי שחי בגובה פני הים לא כדאי לנחות בפסגת האוורסט וגם לא בגובה 3,500 מטר ויותר, ללא הכנה מוקדמת. רצוי מאוד להגיע למקומות גבוהים לאט ולאחר שהייה בגבהי-ביניים. במקרים בהם אין בררה, ניתן להיעזר בתרופות למניעת מחלת גובה, אך חשוב לזכור, גם שימוש בתרופות לא מונע באופן מוחלט את המחלה ועשוי לגרום לתופעות לוואי.
 ","text");" src="/images/idoblog/upload/%D7%93%D7%95%D7%93%D7%951/preview/small_img_1036.jpg" alt="" width="179" height="143" />
Powered by !JoomlaComment 3.26
3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved." |
לוח מודעות
- UBNYhyRUQAGONEByv ( / כללי) 03.08.2010
- מחפשת שותף/ה ל-4 ימים להונגריה (שותפים לטיול / בעולם) 25.07.2010
- דרושים מדריכי טיולים ( / כללי) 11.07.2010