להתחפש בעיר האסורה מהרגע הראשון שבו נעמדתי מול התמונה הענקית של מאו, המתנוססת מעל השער המקושת הראשון של העיר האסורה שבמרכז ביג'ינג, היה לי ברור שזו תחפושת.
ואני אוהבת תחפושות. כבר שנים שאני חולמת להגיע למקום הזה. אבל עד לאותו רגע, לא תיארתי לעצמי שזו התחפושת הכי גדולה בעולם, שמיליון בני אדם התחילו בהכנתה כבר ב - 1406 ועוד הרבה מליונים ממשיכים בעבודה עד היום. כי זה לא דבר של מה בכך, להכין תחפושת שכוללת כמה שיותר צהוב (שזה צבע המלכותיות הסיני) ואדום, 980 מבנים ו- 8707 חדרים ואפילו הר שהוא לא באמת הר, שכולם משתרעים על שטח של 720 אלף מטרים מרובעים. רק כשצעדתי שם, לא מאמינה לגודל ולעוצמה שנגלית לפני, קלטתי פתאום איזו תחפושת מטורפת בחר להקים פה הקיסר יונגלה. איש שהקיף את עצמו בכל הגודל הזה, כדי להתחפש להכי גדול והכי חזק. בן אנוש, ממש כמוני, שהקיף את עצמו באלפי מתחפשים - הפילגשים, הסריסים והחיילים שלקחו חלק ב"פורימון" הגדול והארוך ביותר בעולם - כדי להצדיק את התחפושת שלו, כבן השמיים האלוהי. הוא, מת כבר מזמן, אבל כמו בכל תחפושת, האשליה נותרה. לעולמי עד. בכל נקודה שעליה נוחתת העין, בתחפושת הענק הזו, יש המון פרטים מרהיבים ביופיים ובתחכומם, שקשה להכיל ולהבין. אני הסתובבתי שם שיכורה, ולא מיין. שומעת קולות, למרות הדממה. רואה צלליות של דמויות בחדרים הריקים. מנסה לפנטז איך זה לחיות בתוך תחפושת, כשגם את מחופשת לאורך חיים שלמים. כאלה, שלפעמים יכולים להסתיים בשניה, רק כי לא חייכת מספיק יפה למישהו, או לא היית מעורבת בתככים של המחופשים היותר מצליחים ברגע זה. בוודאי שקטעים מהספר ה"קיסרית", או מהסרטים "נקמת פרח הזהב", "גיבור" או "הקיסר האחרון" קמו לפני לתחייה, באתר המרהיב הזה. ככה זה עם תחפושות והתחפשות - הרי אין יש מאין. תמיד זה מתחיל מאיזו השפעה, אבל מקבל את הכיוון האישי שלך. במהלך הליכה שנמשכה שעות ארוכות, נסחפתי לתוך חוויה רגשית וחושית מטורפת. מגלה עוד חצר ועוד חדר ועוד אולם טקסים מטורף בקישוטיו. בדרך, גם איבדתי את הפרטנר לטיול, שהתגלה כמי שאינו חובב תחפושות ומתחפשים. אבל היה לי אחלה פורים, כשהתחפשתי לי לגיבורה אמיצה ונחושה, בתוך תחפושת עיר האסורה....
|
|||||||